יצחק אגיוף נ' והשקעות בע"מ

החלטה

לפניי תביעה כספית על סך 7,948 ₪, בגין הפרת הסכם להספקת שירותי פרסום, שנכרת בין התובעת לנתבעת וכן תביעה שכנגד, על סך 6,900 ש"ח, בגין הפרת אותו הסכם.

התובעת היא בעלת מכון כושר לנשים. הנתבעת היא חברת פרסום. עפ"י האמור בכתב התביעה, במהלך חודש פברואר 2013 נכרת חוזה בין הצדדים, לפיו הנתבעת תפרסם את עסקה של התובעת בככר המרכזית בשכונת הר חומה בשלט מואר, במיקום מרכזי ובלעדי. עפ"י ההסכם, הנתבעת היתה אמורה להציב השלט למשך שנה, והתובעת שילמה מראש סכום 12,000 ₪, ב-12 שיקים דחויים על סך 1,000 כל אחד, החל מיום 15.3.13.

יום לאחר שהשלט הוצב במקום שסוכם, הוא הועבר למקום אחר, לא מואר ולא בלעדי. בשיחה עם הנתבעת, הובטח לה שהמדובר בהעברה לשבוע-שבועיים בלבד וכי פרק זמן זה לא ימנה בתקופת הפרסום עליה סוכם, אלא יהווה פרסום לחינם לתקופה נוספת. על אף ההבטחה, השלט לא הוחזר למקומו למשך חודשיים, ונגרם לתובעת נזק מבחינת חשיפה וגיוס לקוחות. התובעת ביטלה את 10 השיקים האחרונים שנתנה בבנק, ותביעתה היא להשבת סכום של 2000 השקלים שכבר שילמה, הוצאות ביטול השיקים, הוצאות משפט ועוגמת נפש.

הנתבעת, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טענה, כי היא בעלת זיכיון מעיריית ירושלים להצבת שלטי חוצות. לדבריה, בשל עבודות תשתית של העירייה נבצר מהנתבעת להאיר את השלט בתחילת תקופת ההסכם, ועל כן השלט הועבר למקום סמוך, ליד שלטים אחרים. יתר על כן, הנתבעת הודיעה לתובעת שכל עוד השלט לא מואר, זמן זה לא ימנה בתקופת הפרסום עליה סוכם, והיא תהנה מתקופת פרסום ללא תשלום. לטענת הנתבעת, התובעת היא שבחרה לבטל את החוזה עם הנתבעת, והפעילה לחץ על סוכנת מטעם הנתבעת, גב' מסדה פורת שהיא גם חברתה של התובעת.

השתלשלות ההליכים בפניי

ביום 16.7.13 התקיים דיון בפניי. הנתבעת לא התייצבו, וניתן פסק דין לטובת התובעת. ביום 18.7.13 הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסה"ד, בטענה שלא זומנה כדין, שכן קיבלה רק את כתב התביעה, ללא הזימון לדיון. הבקשה הועברה לתגובת התובעת.

משלא נמסרה תגובת התובעת התקבלה ביום 7.8.13 בקשת הנתבעים למתן החלטה בהיעדר תגובה, והדיון נקבע ליום 15.9.13. ביום 3.9.13 דחיתי את בקשת התובעת לבטל את הדיון.

ביום 10.9.13 הגישו הנתבעים בקשה להעביר את הדיון לבימ"ש שלום, זאת כיוון שהגישו תביעה אזרחית נגד התובעת על סך 6900 ₪ בגין הכספים שהתובעת חייבת להם. ביום 15.9.13 התקיים דיון, בו קבעתי שהתביעה האזרחית תשמע לפניי כתביעה שכנגד, והתביעה שהוגשה תימחק. על אף ההחלטה כאמור, התביעה לבימ"ש שלום לא נמחקה, ולא הוגשה תביעה שכנגד. (עוד אעיר, כי בניגוד לדברי נציג הנתבעת, ביום הדיון (16.2.14), הייתה התביעה האזרחית תלויה ועומדת, ואף קבועה לדיון ביום 25.3.14).

בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.2.14 חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בתשובה לשאלת בית משפט, נציג הנתבעת הסכים לפרסם שוב את השלט, אך התובעת התנגדה, ואמרה שאינה מעוניינת לעבוד עם הנתבע שכן אין לה אמון בו. נציג הנתבע טען שעשרת השיקים אותם ביטלה התובעת הוחזרו לידיה, דבר שהוכחש ע"י התובעת, אשר טענה כי ביטלה אותם. עוד אמר, שהשלט פורסם מיום 20.2.13, והורד ב 17.4.13. התובעת שבה והדגישה שנציג הנתבעת (מנכ"ל החברה) לא דיבר איתה על-פה, מלבד כאשר ביקשה לקבל בחזרה את השיקים.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מקבל התביעה בחלקה:

הצדדים נקשרו בהסכם, לפיו התחיבה הנתבעת להציב שלט פרסום לבית העסק של התובעת. הוסכם כי השלט יהיה במיקום מואר ובלעדי, שלא בצמוד לשלטים אחרים – וניתן להניח כי תנאים אלו הם תנאים יסודיים לחוזה. אין מחלוקת כי כמעט חודשיים לא הוצב השלט במקום בו התחייבה הנתבעת להציבו. טענות הנתבעת הנוגעות לאחריותה של עיריית ירושלים לענין זה לא הוכחו, וממילא אינן מענינה של התובעת. בודאי שתקלת חשמל אינה מהווה "כח עליון" המצדיק הצבת השלט במקום שונה מאשר הוסכם עליו למשך חודשיים. לאור זאת, המסקנה היא כי הנתבעת הפרה החוזה הפרה יסודית המצדיקה ביטולו.

עם זאת, התובעת התמהמה עם מסירת הודעת הביטול ובזמן זה נהנתה מהצבת השלט לבית העסק שלה למשך כחודשיים. אין בפני נתונים על שווי השלט במיקום בו הוצב, אך מטענות הצדדים עלה כי מדובר במיקום קרוב, בו נמצאים גם שלטי פרסומת אחרים. על דרך האומדנה אקבע, כי התובעת נהנתה מפרסום אשר שוויו הוא כשליש משווי הפרסום במיקום עליו הוסכם.

מטענות הצדדים עולה, שהמגעים בין התובעת לנתבעת לענין מועד הודעת הביטול והמגעים בין הצדדים בתקופה שבין כריתת החוזה ועד ביטול השיקים היו דרך גב' מסדה פורת. מעמדה של גב' פורת ביחס לנתבעת לא הוברר ושני הצדדים בחרו שלא להעידה – ומחדל זה פועל לרעת שניהם, במובן זה שכל צד התקשה להוכיח טענותיו.

לשאלת נזקיה של התובעת:

התובעת שלמה לנתבעת סכום של 2,000 ש"ח בעבור הצבת השלט – מתוך סכום זה תשיב הנתבעת 1,350 ש"ח, שהוא ההפרש בין הסכום ששולם לשווי המוערך של השלט אשר הוצב בפועל.

יתר נזקיה של התובעת לא הוכחו ולא פורטו בכתב התביעה או בדיון. לפיכך פוסק סכום כולל של 1,000 ש"ח, בגין יתר נזקי התובעת והוצאות המשפט.

לאור האמור לעיל מקבל התביעה ופוסק לתובעת סכום כולל של 2,350 ש"ח ודוחה את התביעה שכנגד ומורה על מחיקת התביעה בתיק 19282-09-13 הקבוע בפני כב' הרשמת הבכירה יהלום.

להודיע.